בית החולים הירושלמי ביקור חולים שוב נמצא על סף סגירה. לפני כמה ימים הודיע מנהל בית חולים, משה חברוני, על התפטרותו, לאחר שקופת בית החולים התרוקנה ואין ביכולתו לשלם משכורות לעובדים.
600 עובדי בית החולים קיבלו רק 40% ממשכורת נובמבר, ואף שהמוסד ממשיך לעבוד כרגיל – לא ברור אם ישרוד בשבועות הקרובים. הנהלת ביקור חולים מבקשת מהמדינה הלוואה של 9 מיליון שקל עד סוף 2012 כדי להמשיך לפעול, או לחילופין העמדת ערבות כנגד קבלת אשראי מהבנקים.
החודשים האחרונים היו המוצלחים ביותר שידע בית החולים בשנים האחרונות. חברוני, שנכנס לתפקידו לפני ארבעה חודשים, הצליח לייצב את בית החולים ולהביא אותו לאיזון תפעולי. בין השאר, גייס ביקור חולים מרדימים במקום אלה שעזבו; הפעיל את חדרי הניתוח בתפוקה מלאה; הגדיל את מספר הלידות בבית החולים; חתם על הסכמים עם קופות החולים כללית ומאוחדת ועוד.
לדברי חברוני, עם כניסתו לתפקיד היה הגירעון של בית החולים 18 מיליון שקל, אך דרך תוכנית הבראה חמש-שנתית צומצם הגירעון לכ-13 מיליון שקל בסוף השנה, עם צפי לרווח של 3 מיליון שקל בסוף 2012. בשלושת החודשים האחרונים בית החולים נמצא באיזון תפעולי – אך אין בקופה די כסף כדי לשלם משכורות לעובדים.
בית החולים הירושלמי ביקור חולים שוב נמצא על סף סגירה
דצמבר 22, 2011 by meohedet1משה חברוני – "לכל אדם יש שם – ואין חשוב לו לאדם יותר משמו שלו"
ינואר 13, 2011 by meohedet1שמי משה חברוני לפני 3 שנים בינואר 2008, בעקבות הסיפור ההזוי של האונס שלא היה ולא נברא ואני חושב שהעתקי המסמכים שהוצגו לעיל מדברים בעד עצמם, נאלצתי לעזוב את תפקידי כמנהל מחוז ירושלים, אחרי 7 שנים של עשייה שזכתה למחמאות מכל כיוון.
לאחר שעזבתי יצאתי למאבק על שמי ומעמדי לאחר שכאמור ברישא של המסמך, ניסו לפגוע בו, בהבל פה של עובדת, שמתברר שפותתה למהלך ההזוי והקשה הזה.
בראש ובראשונה אני משה חברוני גאה על 7 השנים שלי כמנהל המחוז על הניהול הענייני, ניהול המדגיש פעילות למען המבוטח וכמובן למען מאוחדת, ניהול תוך עשייה נקייה העומדת במבחן הציבורי והמנהלתי התקין, חרף ומול הגל הכול כך קשה של ההשמצות המרושעות – התוצאה לשמחתי נמצאת בין מאות דפי דו"ח מבקר המדינה , והשבח לאל בורא עולם, יצאתי ללא רבב.
7 השנים שהייתי מנהל המחוז היו ההישגיות ביותר במעמדה של מאוחדת בירושלים בפרט ובמעמד המחוז בקופה בכלל.
להלן קצת מן הפעולות שהפכו אותנו למאוחדת בירושלים, שכולם רצו להצטרף אליה:
"הרחבת השירות" – קונספט שיישמנו הראשונים בירושלים מבין כל הקופות – שדרוג משמעותי של הפעילות בקהילה, כמעט ולא היה צורך לרוץ לבתי החולים – במרכז הרפואי הראשי בירושלים – "הטורים" שבו ניתן לקבל שירותים רפואיים עד חצות, על כל מרכיבי השירות המסופקים במהלך שעות היום.
בפעילות הרפואית המורחבת המתוארת דלעיל, נטלו חלק ממנהלי המחלקות ומבכירי רופאי בתי החולים העיר ירושלים.
ה-GROUP PRACTICE – הרופא הוא העוגן ובקונספט הזה הרופא בעצם ניבחן על טיב השירות והיחס למבוטח ולכן הוא הפך לפרויקט שכל רופאי המשפחה אמצו כתמריץ לשמר את המבוטחים במרפאתם.
"הדלת הפתוחה" – מנהל המחוז מקבל מבוטחים ישירות במשרדו ללא בירוקרטיה בכל נושא, בפגישה בה משתתף באופן קבוע גם הרופא המחוזי.
בראש ובראשונה הקשר הישיר עם המבוטחים הביא למזעור עזיבת חברים – כל עוד הייתה "הדלת הפתוחה" כמעט ולא ידענו מהי נטישה ממאוחדת – הקשר הבלתי אמצעי הפך את המבוטח ללב המערכת , הישיבה "בתוך העם" אפשרה לשמוע ולסייע.
על כל הפעולות שעשיתי להרחבת השירותים הרפואיים בקהילה, קבלתי את אות יקיר העיר ירושלים, של העיתון "כל עיר", באירוע רב משתתפים במעמד השר לשעבר מר פינס וסגן ראש העיר ירושלים מר עמדי.
המחוז גדל מ- 218,000 מבוטחים ב- 2001 המועד בו התמניתי לתפקיד מנהל המחוז ועד 360,000 מבוטחים בינואר 2008 המועד בו פרשתי.
בשנים 2003-2007 מחוז ירושלים השיא רווח תפעולי, של כ- 150,000,000 ₪ ( אני אדגיש במילים כמאה וחמישים מיליון ₪ ) – התוצאה אינה מקרית , היא ניהול נכון עם צוות חדור מוטיבציה ושותפות.
רוצה להוסיף שהגעתי לתפקיד מנהל מחוז ירושלים של מאוחדת אחרי שהייתי גזבר עיריית באר שבע.
בתפקידי זה ביחד עם ראש העיר מר יעקב טרנר, עשינו רבות לקידום השכונות שנחשבו נחשלות בעיר, תוך שדרוג התשתיות והאמצעים שהעירייה העמידה לרשות התושבים.
במקביל גלגלנו תוכנית הבראה לעיר שזכתה לתמיכת משרד הפנים והצלחנו לצמצם את הגרעון הצבור של העירייה.
את שירותי הצבאי עשיתי בחיל המודיעין/אגף המודיעין, תוך שאני ממלא שורה של תפקידים בכירים ביניהם רל"ש ראמ"ן ( ראש הלשכה של ראש אגף המודיעין בצ.ה.ל ).
